פסק-דין בתיק ס"ע 15454-03-09

1.         התובעת אשר עבדה אצל הנתבעת, הן כסייעת לגננת, והן כמורה למוסיקה, בתקופה מ-1.9.02 ועד 10.8.08, הגישה תביעתה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, תשלום עבור חגים ודמי הבראה.

            מעילת התביעה שעניינה דמי הבראה, חזרה בה התובעת, כמפורט בהודעתה מ-29.8.10 וכמפורט בתצהירה.

            באשר ליתר עילות התביעה, הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, החל אף בבית הדין לעבודה, וזאת בתום שמיעת הראיות, ולאחר שניתנה אפשרות לצדדים להגיש סיכומים קצרים.

לאחר שמיעת ההוכחות, עיון בכל חומר הראיות ובסיכומי הצדדים, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך 43,000 ש"ח, לתשלום בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל.

2.         בפסיקת סכום זה, לקחנו בחשבון את המרכיבים הבאים:

א.         הנתון המוסכם על הצדדים, הינו ששכרה של התובעת לשעה תמורת עבודתה כסייעת עמד על סך של 21 ש"ח, בתקופה האחרונה לעבודתה;

            שכרה של התובעת לשעה עבור השעות בהן לימדה מוסיקה, לרבות שעות העשרה, עמד על סך של 40 ש"ח.

ב.         כמו כן, לא הציגו הצדדים לפנינו רישומים מדויקים של ימי ושעות עבודתה של התובעת בתקופה שעד חודש 10/06, ובהתייחס לתקופה שמחודש 10/06 ואילך, קיימים רק רישומים של התובעת שצורפו כנספחי 12 לתצהירה, ואשר על בסיסם נערכו הטבלאות - נספח 13 לתצהיר התובעת.

משאין רישומים אחרים, יש להתבסס על רישומי התובעת, כמשקפים נכונה את ימי ושעות עבודתה, הן באשר למספר השעות, והן באשר לחלוקה בין שעות עבודה כסייעת לבין שעות עבודה במוסיקה ובהעשרה.

יחד עם זאת נציין, כי אין מקום לקבל את טענות התובעת, שיש להסיק מהתקופה שלאחר 10/06 על היקף השעות וחלוקתן קודם לכן, כאשר גם מתלושי השכר עולה בבירור, שהתובעת עבדה פחות שעות בתקופה שלפני 10/06.

מנימוק זה, אין לקבל את טענת התובעת, כי הוכיחה מתכונת עבודה קבועה במהלך כל תקופת עבודתה.

מהתחשיבים המבוססים על רישום השעות של התובעת ועל בסיס השכר לשעה כפי שציינו לעיל, והשוואתם  לתלושי השכר, לא עולה כי התובעת זכאית לגמול נוסף עבור שעות נוספות, וכנראה לא בכדי לא תבעה התובעת עניין זה במכתב ההתראה אשר שלחה עובר להתפטרותה.

בהקשר לאמור לעיל נציין כי דברי הנתבעת בסיכומיה, בהתייחס לכך שהחובה ליתן פירוט מדויק ונפרד לשעות הנוספות, נכנסה לתוקף רק עם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, יש בהם ממש. דהיינו, סעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר העביר את נטל הראייה למעסיק באשר לתובענה לתשלום שכר לרבות גמול שעות נוספות, באשר לשעות נוספות השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות בפנקס שעות.

תיקון החוק אינו רלבנטי לתביעה שבפנינו, מכל מקום גם קודם לכן קבע ס' 5 לחוק הגנת השכר שאין מקום לשלם שכר כולל עבור שעות העבודה הרגילות ועבור שעות העבודה הנוספות.

עובדתית יש לבחון האם התובעת קיבלה שכר כראוי על בסיס ההסכמה של 21 ש"ח לעבודה כסייעת ו-40 ש"ח לשעות לימוד מוסיקה והעשרה לפי הרישומים שלה, גם אם מבנה התלוש היה שגוי, ומאחר והתובעת קיבלה שכר המכסה את המוסכם  הן באשר לשעות הרגילות והן באשר לשעות הנוספות, אין היא זכאית לגמול נוסף עבור שעות נוספות.

ג.          כאשר בוחנים, האם התובעת קיבלה שכר כנדרש עבור שעות עבודתה, יש להכפיל את מספר השעות המפורטות בטבלה - נספח 13 - כשעות סייעת בתעריף לשעה של 21 ש"ח, ואת מספר השעות שמפורטות כשעות מוסיקה וכשעות ההעשרה בתעריף של 40 ש"ח.

מעבר לכך, שעות נוספות בתעריפים של 125% ו-150%, יש לחשב על בסיס שכר ממוצע שלוקח בחשבון, הן את השעות כסייעת, והן שעות המוסיקה והעשרה.

לגרסת הנתבעת עצמה בדיווחיה למוסד לביטוח לאומי, השכר הממוצע לשעה בחודש 10/06 עמד על סך של 29 ש"ח (עיין ת/2).

ד.         התובעת שלחה מכתב התראה לנתבעת, כי אם לא ישולמו זכויותיה במרכיבים של הפרש דמי נסיעות המגיעים לה, תשלום עבור חופשה לתקופה מ-9/02 ועד 8/05, ותשלום עבור חגים עבור 6 שנים, וזאת עד משכורת חודש 7/08, היא תתפטר.